רשומות הצעות חוק הממשלה עמוד

Transcription

1 רשומות הצעות חוק הממשלה י"א בתמוז התשע"ד ביולי 2014 עמוד הצעת חוק העונשין )תיקון מס' )119 )עבירות המתה(, התשע"ד

2 מתפרסמת בזה חוק מטעם הממשלה: הצעת חוק העונשין )תיקון מס 119( )עבירות המתה(, התשע"ד תיקון סעיף 21 בחוק העונשין, התשל"ז )להלן - החוק העיקרי(, בסעיף 21 )א(, במקום פסקה )2( יבוא: כללי הצעת חוק זו עוסקת בשני נושאים: תיקון סימן א' בפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז )להלן - חוק העונשין או החוק(, שעניינו עבירות המתה, ותיקון סעיף 21 לחוק העונשין שעניינו ביסוד הנפשי של רשלנות. עבירות ההמתה הכלליות בדין הישראלי קבועות היום בפרק י' לחוק העונשין, שכותרתו "פגיעות בגוף", בסימן א' שכותרתו "גרימת מוות", והעבירות המרכזיות בו הן עבירת ההריגה )סעיף 298 לחוק(, עבירת הרצח )סעיף 300 לחוק(, והעבירה של גרימת מוות ברשלנות )סעיף 304 לחוק(. עבירת הרצח כוללת המתה בארבעה מקרים: המתה בכוונה תחילה, המתת הורה או סב, המתה תוך כדי ביצוע עבירה אחרת או תוך כדי הכנות לביצועה של עבירה אחרת או כדי להקל על ביצועה, וכן המתה אחרי ביצוע עבירה אחרת כדי להבטיח בריחה או הימלטות מעונש. העונש הקבוע היום בצדה של עבירת הרצח הוא מאסר עולם חובה. עם זאת, סעיף 300 א לחוק קובע רשימה סגורה של נסיבות שבהן בית המשפט רשאי, על אף ההרשעה ברצח, להטיל על הנאשם עונש מופחת. עבירת ההריגה מתפרשת על פני מצבים של המתה שבהם היסוד הנפשי של הנאשם הוא יסוד נפשי של מחשבה פלילית וכוללת גם מקרי המתה מכוונים שאינם באים בגדרה של עבירת הרצח. העונש המרבי הקבוע בצדה של עבירת ההריגה הוא עשרים שנות מאסר. העבירה של גרימת מוות ברשלנות כוללת מקרי המתה שבהם היסוד הנפשי של הנאשם הוא רשלנות, והעונש המרבי הקבוע בצדה הוא שלוש שנות מאסר. בסימן א' לחוק קבועה, בסעיף 305, גם עבירה של ניסיון לרצח, שהעונש המרבי בצדה הוא עשרים שנות מאסר. בסימן זה, לצד עבירות ההמתה הכלליות, קבועות עבירות ספציפיות, ובהן המתת תינוק )סעיף 303 לחוק( ושידול או סיוע להתאבדות )סעיף 302 לחוק(. נוסחן של עבירות ההמתה הקבועות היום בחוק, מקורו בפקודת החוק הפלילי, 1936 )להלן - פקודת החוק הפלילי(. נוסח זה אומץ לחוק העונשין מהפקודה המנדטורית בלא תיקונים מהותיים, עם חקיקת החוק בשנת למרות מעמדן המרכזי של עבירות ההמתה והשנים הרבות שעברו מאז קביעתן בחוק העונשין, נוסחן נשאר תואם בעיקרו לנוסח המנדטורי. במהלך השנים, ביקרו בתי המשפט לא אחת את נוסחן של עבירות ההמתה, ובפרט את הארכאיות שלהן. ס"ח התשל"ז, עמ' 226; התשע"ד עמ' בפסק הדין בדנ"פ 1042/04 ביטון נ' מדינת ישראל )פורסם בנבו, ( )להלן - דנ"פ ביטון(, קרא נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, לעריכת רפורמה בעבירות ההמתה. בעקבות זאת, מינה בשנת 2007 שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, צוות לבדיקת הנושא בראשות פרופ' מרדכי קרמניצר )להלן - הצוות או צוות קרמניצר(. בשנת 2009 הוסמך הצוות לבחון גם את ההסדר הנוגע לכלל עבירות הרשלנות בחוק העונשין. הצוות השלים את מלאכתו והגיש לשר המשפטים את הדוח המסכם את עבודתו ביום ט' באב התשע"א )9 באוגוסט 2011(. הצעת חוק זו מבוססת בעיקרה על המלצות הצוות ומסקנותיו, ועל דיונים שנערכו במשרד המשפטים בעקבות הגשת הדוח. ההנחה העומדת בבסיס הצעה זו היא שהמדרג הקיים היום בחוק העונשין בין עבירות הרצח, ההריגה וגרימת המוות ברשלנות, אינו המדרג המיטבי והראוי. עבירת הרצח כפי שקבועה היום בסעיף 300 לחוק וכפי שמקובל לפרשה, היא עבירה צרה יתר על המידה מחד גיסא, ורחבה יתר על המידה מאידך גיסא. העבירה לא חלה על מעשים שחומרתם רבה וראוי לתייגם בדרגת החומרה העליונה של עבירות ההמתה, ומנגד היא חלה על מעשים שמבחינת חומרתם לא ראוי היה לתייגם כרצח. עבירת ההריגה כפי שקבועה היום בסעיף 298 לחוק, היא עבירה רחבה יתר על המידה. העבירה כוללת הן מקרי המתה חמורים של המתה מכוונת שנכון לתייגם כמעשי רצח, והן מקרי המתה חמורים פחות, של המתה בקלות דעת, ומנוסחת באופן שלא יוצר הבחנה ומדרג לעניין היסוד החפצי של העושה כלפי התוצאה. גם נקודת ההשקה בין עבירת ההריגה לעבירה של גרימת מוות ברשלנות מעוררת קושי, בשל הפער הניכר בין שתי העבירות, הן במישור האחריות והתיוג הנלווה להן והן במישור הענישה. אשר לעונש - העונש של מאסר עולם חובה הקבוע בצד עבירת הרצח לפי סעיף 300 לחוק, שלא ניתן לסטות ממנו, הוא עונש שאינו מאפשר גמישות והכרעה בהתאם לנסיבות המקרה הפרטניות, ולעתים אינו הולם את מידת האשמה שבמעשה. נוכח הקשיים המתוארים לעיל, מוצע בהצעת חוק זו, לערוך שינוי יסודי בנוסח עבירות ההמתה, תוך יצירת מדרג חדש ביניהן, ואלה עיקריו: 862

3 ")2( שבעבירה שעם ")2( פרטיה שבעבירה נמנית שעם תוצאה פרטיה שנגרמה נמנית על ידי תוצאה המעשה או שנגרמה על סכנה ידיהעלולה המעשה או סכנה העלולה להיגרם בשלו - העושה להיגרםיצר בשלו - במעשהו העושה סיכון יצר בלתי סביר במעשהו סיכון להתרחשות בלתי סביר התוצאה או להתרחשות התוצאה או הסכנה כאמור." הסכנה כאמור." ראשית, מוצע לקבוע שבמרכזן של עבירות ההמתה תעמוד עבירת הרצח )סעיף 300 לחוק כתיקונו המוצע(. בשל חשיבות הערך של חיי אדם, על עבירה זו להתאפיין ביסוד נפשי של כוונה או אדישות כלפי התוצאה הקטלנית. העונש שמוצע לקבוע לעבירת הרצח הוא מאסר עולם כעונש מרבי. לצד עבירת הרצח, מוצע לקבוע עבירה של רצח בנסיבות מחמירות שהעונש בצדה יהיה מאסר עולם חובה. כמו כן מוצע לקבוע עבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת שהעונש המרבי בצדה יעמוד על עשרים שנות מאסר. עבירה זו תכלול מקרים מסוימים שבהם, מסיבות שונות הקבועות בעבירה, חרף התקיימותו של יסוד נפשי של אדישות או כוונה כלפי התוצאה הקטלנית, אשמתו של העושה חמורה פחות, ולפיכך הוא לא יואשם, בהתקיים אותן נסיבות, בעבירות הרצח או רצח בנסיבות מחמירות, כי אם בעבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת. עוד מוצע לקבוע עבירה של המתה בקלות דעת, שהעונש המרבי בצדה יעמוד על שתיים עשרה שנות מאסר. כאמור, עבירת ההריגה, שעונש המרבי בגינה הוא עשרים שנות מאסר, מאגדת בתוכה מעשי המתת אדם הנבדלים בחומרתם, ועל כן מוצע לפצלה: המתה באדישות תיכלל בעבירת הרצח, ואילו המתה בקלות דעת תהווה עבירה נפרדת, קלה יותר. עבירת ההריגה הקבועה היום בסעיף 298 לחוק תבוטל. כמו כן מוצע לקבוע עבירה של המתה עקב בקשה בשל מצב רפואי קשה שהעונש המרבי בצדה יעמוד על חמש שנות מאסר, וכן עבירה של גרימת מוות ברשלנות בנסיבות מחמירות, שהעונש המרבי בצידה יעמוד גם כן על חמש שנות מאסר. עבירה זו תהווה דרגת ביניים בין העבירה של המתה בקלות דעת לעבירה של גרימת מוות ברשלנות. לבסוף, מוצע לתקן את העבירות של ניסיון לרצח )סעיף 305 לחוק( ושידול או סיוע להתאבדות )סעיף 302 לחוק(, לתקן את סעיף 308 לחוק הקובע מיהו "אדם" לעניין סימן א' לפרק י' לחוק, לקבוע עבירות של שידול לרצח בנסיבות מחמירות, סיוע לרצח וניסיון לשידול לרצח ולבטל את העבירות של העלמת לידה )סעיף 311 לחוק(, והמתת תינוק )סעיף 303 לחוק(, הכול כפי שיפורט להלן. נוסחן של הוראות סימן א' לפרק י' לחוק העונשין, שמוצע לבטל או להחליף, מובא בנספח לדברי ההסבר. נוסף על התיקונים המוצעים לעיל לעניין עבירות ההמתה, מוצע לתקן את הגדרת היסוד הנפשי של רשלנות, בסעיף 21 )א( לחוק העונשין. כאמור באותו סעיף, רשלנות קמה בהעדר מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, מקום שאדם מן היישוב, בנסיבות העניין, יכול היה להיות מודע לאותו פרט. תנאי נוסף לקיומה של רשלנות הוא שאפשרות גרימת התוצאות לא היתה בגדר הסיכון הסביר. תנאי אחרון זה יושם בצמצום בפסיקה הדנה בעבירות הרשלנות שעם רכיביהן נמנית תוצאת המעשה )להלן - עבירות תוצאה(, ובעיקר בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, כך שהורחבה האחריות הפלילית בעבירות אלה. כדי להבהיר את חשיבותו של תנאי זה ולהביא לשינוי באופן יישומו על ידי בתי המשפט, מוצע לנסחו על דרך החיוב, בשונה מניסוחו בחוק הקיים, על דרך השלילה. כמו כן מוצע להבהיר שגם בעבירות שאינן עבירות תוצאה )להלן - עבירות התנהגות(, אך מנוי בין רכיביהן יסוד של יצירת סיכון או סכנה, יש להוכיח כי הנאשם יצר במעשהו סיכון בלתי סביר להתרחשות הסכנה. מאחר שהתיקון המוצע הוא בהגדרת היסוד הנפשי של רשלנות שבחלק הכללי של חוק העונשין, הוא נוגע לכלל עבירות הרשלנות, ובכללן העבירה של גרימת מוות ברשלנות. הצעת חוק זו עניינה רפורמה כוללת בעבירות ההמתה. עם זאת, לא מוצע לקבוע מנגנון ייחודי של הוראות מעבר לתיקון המוצע, ולפיכך יחולו על פי המוצע ההוראות הכלליות הקבועות בסעיף 5 לחוק העונשין לעניין שינוי חיקוק לאחר עשיית העבירה. סעיף 1 היסוד הנפשי של רשלנות קבוע בסעיף 21 )א( לחוק העונשין ולפיו: ")א( רשלנות - אי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות הענין, להיות מודע לאותו פרט, ובלבד - )1( שלעניין הפרטים הנותרים הייתה לפחות רשלנות כאמור; )2( שאפשרות גרימת התוצאות לא הייתה בגדר הסיכון הסביר." כאמור לעיל בחלק הכללי של דברי ההסבר, מוצע לתקן את סעיף 21 לחוק בשני עניינים מרכזיים: ראשית, מוצע לנסח את התנאי של יצירת סיכון בלתי סביר כתנאי לקיומה של הרשלנות, הקבוע בסעיף 21 )א() 2 ( לחוק, על דרך החיוב. התנאי האמור, המנוסח היום על דרך השלילה, נקבע בחוק העונשין )תיקון מס' 39( )חלק מקדמי וחלק כללי(, התשנ"ד )ס"ח התשנ"ד, עמ' 348(, אך לא קיבל ביטוי מספיק ביישומו של סעיף 21 לחוק בידי בתי המשפט. התיקון המוצע נועד להדגיש תנאי זה, כדי להביא לשינוי הרף הנורמטיבי הקיים, באופן שהאחריות ברשלנות תוטל רק במצבים שבהם דבק בהתנהגות העושה אשם חמור יותר המצדיק נקיטת הליכים פליליים. 863

4 תיקון סעיף 35 א 2. ביטול סעיף 298 בסעיף 35 א)ב( לחוק העיקרי, במקום פסקה )1( יבוא: ")1( עבירת רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301 א;". סעיף 298 לחוק העיקרי - בטל. בסעיף 300 לחוק העיקרי, במקום סעיף קטן )א( יבוא: ")א( הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו - מאסר עולם.".3.4 תיקון סעיף 300 שנית, מוצע לקבוע במפורש שהתנאי האמור של יצירת סיכון בלתי סביר יחול גם על עבירות התנהגות, ולא רק על עבירות תוצאה. לפי סעיף 21 )א() 2 ( לחוק בנוסחו הקיים, התנאי של יצירת סיכון בלתי סביר עלול להתפרש ככזה שחל רק לגבי עבירות תוצאה, כך שבעבירות התנהגות אין צורך להוכיח שהסיכון הטמון בהתנהגות אינו סיכון סביר. ואולם בדומה לעבירות תוצאה, יש מקום לקבוע אחריות פלילית של רשלנות בעבירות התנהגות, רק במקום שבו העושה יצר סיכון בלתי סביר להתרחשות הסכנה. דוגמה לעבירת התנהגות כזו היא העבירה של מעשי פזיזות ורשלנות, הקבועה בסעיף 338 לחוק העונשין. הסעיף האמור קובע כי העושה אחת מההתנהגויות המפורטות בו, ובהן נהיגה ברכב, הפעלת כלי שיט, עשיית מעשה באש או בחומר נפץ, מתן טיפול רפואי או שימוש בחומר מרעיל או מסוכן, בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו שלוש שנות מאסר. פרטי העבירה אינם כוללים תוצאה, אלא יצירת סיכון לחיי אדם. ראוי להרשיע נאשם בעבירה זו, כאשר היסוד הנפשי שלו הוא רשלנות, רק במקרה שבו הנאשם יצר במעשהו סיכון בלתי סביר. יצוין כי חלק מחברי צוות קרמניצר, בהם פרופ' קרמניצר ונציגי הסניגוריה הציבורית, הציעו, נוסף על התיקון המוצע, להחליף את מבחן "האדם מן היישוב", הקבוע בסעיף 21 )א( רישה לחוק, במבחן אינדיבידואלי שמתחשב באופן מובהק יותר במאפייניו האישיים של הנאשם, ומשקף, לדעתם, את יכולת הצפייה האמיתית של העושה ובכך מביא לדעתם לידי ביטוי באופן ראוי יותר את עקרון האשמה. שינוי זה לא נכלל לבסוף בחוק המוצע מכמה סיבות. ראשית, הוא אינו נדרש באותם מצבים שבהם העושה לא היה יכול להיות מודע, עקב מאפייניו האישיים הייחודיים, לתוצאות מעשיו, שכן כבר בהגדרה הקיימת של רשלנות ניתן במקרים המתאימים לתת ביטוי למאפיינים אישיים כאמור, וזאת דרך פרשנות הביטוי "בנסיבות העניין" )"כשאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות הענין, להיות מודע לאותו פרט"(. שנית, קביעת מבחן אינדיבידואלי עלולה לגרוע מהמטרה הנורמטיבית של עבירת הרשלנות, קרי קביעת סטנדרט התנהגות הולם ואחיד לכלל האוכלוסייה כדי להגן על הערך המוגן. שלישית, קיים חשש כי מבחן אינדיבידואלי יפורש בדרך מרחיבה יתר על המידה, שכן נאשמים יטענו כי תכונות אופי מסוימות שלהם, לרבות תכונות שוליות, הן שגרעו מיכולתם לצפות את התוצאה. סעיף 2 סעיף 35 א)א( לחוק העונשין קובע כי בית המשפט רשאי להטיל על אדם שהורשע בעבירה שהעונש הקבוע בצדה הוא עונש חובה, עונש קל מעונש החובה, אם העבירה נעברה בנסיבות מקלות מיוחדות שיפורשו בגזר הדין. סעיף 35 א)ב( לחוק קובע כי הוראות סעיף קטן )א( לא יחולו על עבירות מסוימות, ובהן עבירת רצח לפי סעיף 300 לחוק, למעט במקרים המפורטים בסעיף 300 א לחוק. מאחר שמוצע, בסעיף 6 להצעה זו, לקבוע עונש חובה רק בצד העבירה של רצח בנסיבות מחמירות, ואילו העונש בצד עבירת הרצח יעמוד, על פי המוצע בסעיף 4 להצעה, על מאסר עולם כעונש מרבי, מוצע לתקן חריג זה בהתאם. סעיף 3 כאמור לעיל בחלק הכללי של דברי ההסבר, מוצע לבטל את סעיף 298 לחוק הקובע את עבירת ההריגה. בעבירת ההריגה כנוסחה ערב התיקון המוצע נכללים למעשה מקרים שונים בחומרתם של המתת אדם, שבהם היסוד הנפשי של הנאשם הוא מחשבה פלילית. העבירה כוללת הן מעשים של המתה בפזיזות )קלות דעת ואדישות( והן מעשי המתה שעל אף שנעשו בכוונה, אינם נכללים בגדר עבירת הרצח. כך למשל, נאשם שהמית אדם בכוונה אך לא הוכח לגביו העדר קנטור, יורשע בהריגה. מוצע לקבוע מדרג שונה של עבירות למקרים שנכללים היום בגדר עבירת ההריגה. כפי שיפורט להלן בדברי ההסבר לסעיפים 4 ו 6 להצעה, מוצע לקבוע כי מעשה של המתה באדישות ייכלל בגדר עבירת הרצח לפי סעיף 300 לחוק כתיקונו המוצע. מעשה של המתה בקלות דעת ייכלל בגדר העבירה של המתה בקלות דעת לפי סעיף 301 ג לחוק כנוסחו המוצע, ומעשים של המתה בכוונה או באדישות המבוצעים בנסיבות המפורטות בסעיפים 301 ב או 301 ד לחוק כנוסחם המוצע, ייכללו בגדר העבירות של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת או המתה עקב בקשה בשל מצב רפואי קשה שמוצע לקבוע באותם סעיפים. המדרג המוצע מייתר את עבירת ההריגה ועל כן מוצע לבטל את סעיף 298 לחוק הקובע עבירה זו. סעיפים עבירת הרצח הקבועה היום בסעיף 300 לחוק 4 ו 15 העונשין כוללת המתה בארבעה מקרים: המתה בכוונה תחילה, המתת הורה או סב, המתה תוך ביצוע עבירה אחרת או תוך הכנות לביצועה של עבירה אחרת, או כדי להקל על ביצועה והמתה אחרי ביצוע עבירה אחרת כדי להבטיח בריחה או הימלטות מעונש. העונש הקבוע בצדה של עבירת הרצח הוא מאסר עולם חובה. 864

5 נוסחה האמור של עבירת הרצח הוא נוסח ארכאי, שאינו מבחין בין מקרים השונים זה מזה ביסוד הנפשי של הנאשם ובנסיבותיהם. היסודות של כוונה תחילה הקבועים בסעיף 301 לחוק העונשין כוללים הכנה, החלטה להמית והעדר התגרות. הלכה למעשה, פורשו יסודות אלה בפסיקה באופן שקירב מאוד את הכוונה תחילה, לכוונה. כך למשל, בע"פ 396/69 בנו נ' מדינת ישראל, פ"ד כד) 1 (, 561 )להלן - עניין בנו(, נקבע לגבי יסוד ההכנה כי די בקיומה של הכנה פיזית כדי לעמוד בדרישה זו ואין צורך בקיומה של הכנה נפשית, וכן כי ניתן ללמוד על התקיימותה מהפעולות הנעשות במהלך ביצוע ההמתה ולאו דווקא מפעולות שקדמו לביצועה. לעומת זאת, בחלופות האחרות של עבירת הרצח לפי סעיף 300 לחוק בנוסחו הקיים לא נדרשת כוונה, ונראה שלפי הפסיקה די בפזיזות - ובכלל זה גם קלות דעת - כלפי התוצאה הקטלנית )ראו ע"פ 125/50 יעקובוביץ נ' היועץ משפטי לממשלה, פ"ד ו) 1 ( )1952(; , ע"פ 60/81 גור נ' מדינת ישראל, פ"ד לו) 4 ( 505, )1982( ; וראו גם את פרשנותו של פרופ' י' קוגלר לגבי פסקי הדין והיסוד הנפשי הנדרש, במאמרו "שני מושגים של אדישות" )עלי משפט ה , )תשס"ו((. לאור האמור מוצע להחליף את סעיף 300 )א( לחוק הקובע את עבירת הרצח, ולנסח את עבירת הרצח באופן כללי: "הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם". עבירת הרצח בנוסחה המוצע נועדה לחול על המקרים החמורים של המתת אדם, אך לא על המקרים החמורים ביותר )להלן - עבירת הרצח או עבירת הרצח הבסיסית(. למקרים החמורים ביותר של המתה נועדה העבירה של רצח בנסיבות מחמירות, שאותה מוצע לקבוע בסעיף 6 להצעה זו, ושהיא במידה רבה, המחליפה המהותית של עבירת הרצח בנוסחה היום. היסוד הנפשי של אדישות הולם את עבירת הרצח בנוסחה המוצע, משום שהוא מגלם עמדה שלילית מובהקת ויסוד נפשי מגונה כלפי הערך של חיי אדם. היסוד הנפשי של אדישות מוגדר בסעיף 20 )א() 2 ()א( לחוק העונשין כשוויון נפש לאפשרות גרימת תוצאות המעשה הנמנות עם פרטי העבירה. העושה האדיש אינו חפץ בהשגת התוצאה הקטלנית, אך דווקא על רקע זה ולאור חשיבות הערך של חיי אדם, ניתן לצפות מהעושה להעדיף בבירור להימנע ממעשה שהוא צופה שיביא להתרחשות תוצאה זו. ואולם לאדיש, בניגוד לקל הדעת, אין העדפה לעניין אפשרות גרימת התוצאה. אחת היא לו אם יקופחו חיי אדם אם לאו. על כן יסוד נפשי זה מבטא זלזול מובהק והתנכרות קשה וחמורה לערך של חיי אדם, שבעטיים מעשה ההמתה הוא מעשה חמור מובהק. בשיטת המשפט הישראלית, רוב העבירות מבוססות על יסוד נפשי של מחשבה פלילית. מחשבה פלילית מוגדרת בסעיף 20 )א( לחוק העונשין ככוללת מודעות בין השאר לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, וביחס למישור החפצי כלפי התוצאות - כוונה או פזיזות. פזיזות על פי אותו סעיף, היא אדישות או קלות דעת, כמשמעותן שם. בעוד שבחלק מעבירות התוצאה קיימת היום הבחנה בין כוונה לפזיזות, באף אחת מהן אין הבחנה בין שתי החלופות של פזיזות - אדישות וקלות דעת. עם זאת, מהנימוקים שצוינו לעיל, בנוגע לעבירות המתה יש הצדקה עניינית להבחנה בין היסוד הנפשי של אדישות - המבטא כאמור זלזול מובהק בערך של חיי אדם - לבין היסוד הנפשי של קלות דעת שמבטא חומרה פחותה, וכן לכריכה של האדישות והכוונה יחד, תוך הבחנה בינן לבין קלות דעת. יצוין כי נציגי הסניגוריה הציבורית בצוות קרמניצר סברו, בדעת מיעוט, כי אין לכלול המתה באדישות בגדר עבירות הרצח, והציעו תחת זאת לקבוע עבירה נפרדת של המתה באדישות, שהעונש המרבי בצדה יעמוד על עשרים שנות מאסר. לדעתם, יש הבדל מוסרי משמעותי בין יסוד הכוונה ליסוד האדישות המצדיק הבחנה כאמור: האדישות אמנם חמורה יותר מקלות הדעת אך חמורה פחות מכוונה, ועל כן יש למקם את העבירה של המתה באדישות, במדרג עבירות ההמתה, בין שתי עבירות אלה, ולקבוע בצדה עונש של עשרים שנות מאסר התואם את העונש הקבוע היום בצד עבירת ההריגה. לגישה הקושרת בין כוונה לאדישות תימוכין בגישת חלק ממדינות המשפט הקונטיננטלי, דוגמת גרמניה, אוסטריה, ספרד ופולין. בגרמניה, למשל, המושג "כוונה" התפרש בפסיקה ובספרות המשפטית, כבר לפני יותר ממאה שנים, ככולל מצבים שבהם הנאשם לא חפץ במות הקרבן, אלא צפה אותו והשלים אתו. היסוד הנפשי של אדישות הקבוע היום בסעיף 20 )א() 2 ()א( לחוק העונשין נופל, ככלל, בגדר ההשלמה עם התוצאה. הגישה האמורה תואמת גם את הדין במדינות המשפט המקובל, ובהן אנגליה, ארצות הברית, קנדה, סקוטלנד, אוסטרליה וניו זילנד, שבהן קבועות עבירות רצח המבוססות על יסוד נפשי של כוונת הנאשם לגרום חבלת גוף לקרבן, גם אם הממית לא חפץ בתוצאה הקטלנית ולא צפה אותה. העונש הקבוע היום בסעיף 300 )א( לחוק לצד עבירת הרצח הוא עונש מאסר עולם חובה, ובית המשפט אינו מוסמך לסטות מעונש זה, אלא במקרים המנויים בסעיף 300 א לחוק. על העונש של מאסר עולם כעונש חובה נמתחה ביקורת בפסיקה ובספרות המשפטית, ביקורת שהובילה, בין השאר, לחקיקתו של סעיף 300 א לחוק, בשנת 1995 )ראו למשל ע"פ 870/80 לדאני נ' מדינת ישראל, פ"ד לו) 1 ( )1981( , )להלן - עניין לדאני(; וע"פ 687/85 קיסר נ' מדינת ישראל, פ"ד מא) 1 ( )1987(( , )להלן - עניין קיסר(. מוצע לקבוע בצד עבירת הרצח הבסיסית שבסעיף 300 )א( כתיקונו המוצע, עונש של מאסר עולם כעונש מרבי או מאסר שלא יעלה על שלושים שנה. עונש זה מבטא את 865

6 ביטול סעיפים א ו 301 הוספת סעיפים 301 א עד 301 ד סעיפים 300 א ו 301 לחוק העיקרי - בטלים. לפני סעיף 302 לחוק העיקרי יבוא: "רצח בנסיבות מחמירות 301 א. )א( הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מן הנסיבות המפורטות להלן, דינו - מאסר עולם ועונש זה בלבד: )1( המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית; )2( המעשה נעשה במטרה לאפשר ביצוע עבירה אחרת או להקל על ביצועה, או במטרה להסתיר ביצועה של עבירה אחרת, או לאפשר הימלטות מן הדין לאחר ביצוע העבירה האחרת;.6 החשיבות המיוחדת של ערך חיי אדם, החומרה המיוחדת הנלווית לקיפוח חיי אדם וההוקעה החברתית הראויה למעשה ולעושה. קביעת העונש של מאסר עולם כעונש מרבי מאפשרת גמישות והטלת עונשים קלים יותר במקרים המתאימים. נוכח חומרתה המיוחדת של עבירת הרצח מוצע לקבוע, בסעיף 311 א כנוסחו המוצע בסעיף 15 להצעה זו, שהוראות סעיף 41 לחוק העונשין, שלפיהן מאסר עולם שלא נקבע שהוא עונש חובה משמעו מאסר בפועל שלא יעלה על עשרים שנים, לא יחולו על עבירת הרצח. המשמעות של קביעה זו היא שבית המשפט המרשיע בעבירה של רצח רשאי להטיל על הנאשם מאסר עולם בלתי קצוב או לגזור את עונשו של הנאשם בשנות מאסר, לתקופה שלא תעלה על שלושים שנים. יצוין כי אם יבחר בית המשפט באפשרות הראשונה, יחולו על עונש מאסר העולם הוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א- 2011, הנוגעות לקציבת מאסר עולם. סעיפים כאמור לעיל בדברי ההסבר לסעיף 4, יסוד 5 ו 6 הכוונה תחילה אינו משמש יסוד נפשי בנוסח המוצע של עבירת הרצח, בסעיף 300 כתיקונו המוצע. לפיכך, מוצע לבטל את סעיף 301 לחוק העונשין שעניינו כוונה תחילה. נוסח הסעיף שמוצע לבטלו מובא בנספח לדברי ההסבר. כאמור לעיל, הצעה זו באה לקבוע מדרג חדש של עבירות המתה, שבמרכזן עבירת הרצח, ולצדה עבירה של רצח בנסיבות מחמירות ועבירות אחרות של המתה. לשם כך, מוצע להוסיף לחוק העונשין את הסעיפים כמפורט להלן. לסעיף 301 א המוצע לסעיף קטן )א( בסעיף זה מוצע לקבוע עבירה של רצח בנסיבות מחמירות, שלפיה מי שגורם למותו של אדם בכוונה או באדישות, בנסיבות הקבועות בעבירה, יורשע בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות ועונשו יהיה מאסר עולם כעונש חובה. הנסיבות המחמירות שמוצע לכלול בסעיף כוללות את מקרי הרצח החמורים ביותר, כאלה המבטאים חומרה מוסרית מיוחדת, וזאת בהתבסס בין השאר על החקיקה במדינות אחרות בעולם. קביעת עבירה של רצח בנסיבות מחמירות מבטאת את משקלם המיוחד של שיקולי האשם וההוקעה בגינו במקרים אלה, הבאים לידי ביטוי הן בדרך של תיוג מיוחד של מעשה הרצח כרצח בנסיבות מחמירות והן בדרך של ענישת חובה. להלן פירוט הנסיבות שמוצע לקבוע כנסיבות מחמירות: לפסקה )1( מוצע לקבוע כנסיבה מחמירה מצב שבו המעשה נעשה לאחר תכנון או הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. זהו מקרה מובהק שמבטא חומרה מיוחדת. יודגש, כי לא מדובר אך במקרים של התנקשות המתוכננת זמן מה מראש, אלא במקרים שבהם הממית שקל והחליט לקטול את קרבנו, להבדיל ממקרים שבהם הרצון להמית נוצר באופן ספונטני ובלהט הרגע. החוק הקיים ביקש לבטא רעיון זה באמצעות המונח "כוונה תחילה". ואולם הנוסח הקיים של עבירת הרצח, בהקשר של כוונה תחילה, הקבוע בסעיפים 300 )א() 2 ( ו 301 לחוק, בעייתי ומסורבל. כאמור, העבירה של רצח בכוונה תחילה הורחבה בידי הפסיקה באמצעות צמצום יסודות הכוונה תחילה, ובעיקר יסודות ההכנה והעדר ההתגרות. לפיכך, מוצע לנסח מחדש רעיון זה, כדי שמקרים של המתה בכוונה שנוצרה באופן ספונטני, כגון לאחר קנטור סובייקטיבי ששלל תכנון ושקילה, לא ייכנסו בגדרי החלופה המוצעת בפסקה )1(. לפסקה )2( מוצע לקבוע כנסיבה מחמירה מצב שבו הרצח בוצע במטרה לאפשר ביצוע עבירה אחרת או להקל על ביצועה, או במטרה להסתיר את ביצועה של עבירה אחרת, או לאפשר הימלטות מהדין לאחר ביצוע העבירה האחרת. סעיף 300 )א() 3 ( ו ) 4 ( לחוק העונשין בנוסחו הקיים קובע כי הגורם במזיד למותו של אדם תוך ביצוע עבירה או תוך הכנות לביצועה או כדי להקל על ביצועה, וכן הגורם 866

7 למותו של אדם כשנעברה עבירה אחרת, כדי להבטיח לעצמו או למי שהשתתף בביצוע אותה עבירה, בריחה או הימלטות מעונש - מבצע רצח. הנוסח הקיים של חלופות אלה מעורר קושי בשני מובנים: האחד, שהיסוד הנפשי הנדרש בהן הוא פזיזות, הכוללת אף קלות דעת )כפי שעולה מסעיפים 90 א ו 20 )א( לחוק העונשין(; והשני, שבשתי החלופות הראשונות, קרי המתה תוך ביצוע עבירה והמתה תוך הכנות לביצועה, לא נדרש קשר ענייני בין מעשה ההמתה לבין העבירה האחרת, אלא די בכך שמעשה ההמתה מתבצע במהלך ההכנות לביצוע העבירה או במהלך ביצוע העבירה עצמה. כך למשל, במקרה שבו בדרך לביצוע עבירת רכוש, גורם הנאשם לתאונת דרכים קטלנית, בלא שיש קשר בין הנסיבות שבגללן התרחשה התאונה ובין ההכנות לביצוע העבירה. פסקה )2( כנוסחה המוצע דורשת מפורשות קשר ענייני בין ההמתה לבין העבירה האחרת. קשר ענייני זה בא לידי ביטוי בדרישת המטרה, שלפיה המתה תיחשב לרצח בנסיבות מחמירות לפי פסקה זו, רק אם בוצעה במטרה לאפשר, להקל או להסתיר ביצוע עבירה אחרת או במטרה להימלט מהדין לאחר ביצועה של עבירה כאמור. יובהר כי בהתאם לסעיף 300 )א( לחוק כתיקונו המוצע, תנאי לאחריות ברצח בנסיבות מחמירות, ובכלל זה גם המתה בנסיבה המחמירה כנוסחה המוצע בפסקה )2(, הוא המתה בכוונה או באדישות של אדם. זאת בשונה מסעיף 300 )א() 4 ( לחוק בנוסחו הקיים, שכאמור לפיו די ביסוד נפשי של פזיזות כלפי התוצאה הקטלנית כדי שתחול העבירה. לפסקה )3( מוצע לקבוע כנסיבה מחמירה מצב שבו הקרבן היה עד בהליכים פליליים. מעשה המתה של עד בהליכים פליליים עלול להרתיע עדים מלהעיד והוא קורא תיגר על יציבות שלטון החוק, ובכך עלול לפגוע בתפקודה של מערכת המשפט ובשלטון החוק. עקב הפגיעה הקשה בערך המוגן של שמירת סדרי השלטון והמשפט, נוסף על הפגיעה בערך של חיי אדם, נלווית לנסיבה זו חומרה מיוחדת ועל כן מוצע לקבוע אותה כנסיבה מחמירה. )3( הקורבן היה )3( עד במשפט הקורבן היה פליליעד או היה במשפט צפוי פלילי או היה צפוי למסור עדות במשפט למסור פלילי עדות והמעשה במשפט נעשה פליליבמטרה והמעשה נעשה במטרה למנוע או להכשיל למנוע חקירה או הליך להכשיל משפטי; חקירה או הליך משפטי; )4( המעשה נעשה )4( במטרה המעשה לעורר נעשה פחד או במטרהבהלה לעורר פחד או בהלה בציבור או במטרה להניע בציבור או ממשלה במטרה או רשות להניע ממשלה שלטונית או רשות שלטונית אחרת, לרבות ממשלה אחרת, או רשות לרבות ממשלה שלטוניתאו שלרשות מדינהשלטונית של מדינה זרה או ארגון ציבורי זרה ארגון בין לאומי,ציבורי לעשות מעשה בין לאומי, לעשות מעשה או להימנע מעשיית מעשה; להימנע מעשיית מעשה; )5( המעשה נעשה )5( מתוך מניע המעשהשל נעשה גזענות מתוך אומניע עוינות של גזענות או עוינות כלפי ציבור, כאמורכלפי בסעיף ציבור, 144 ו;כאמור בסעיף 144 ו; לפסקה )4( מוצע לקבוע כנסיבה מחמירה מצב שבו הרצח בוצע במטרה לעורר פחד בציבור או להניע גוף שלטוני לעשות מעשה או להימנע מעשייתו, קרי מצב שבו עבירה מבוצעת מתוך מטרה טרוריסטית. על פי המוצע, גם מעשה של יחיד, שלא נעשה במסגרת פעילות של ארגון, אך טמון בו פוטנציאל להשלכות ציבוריות רחבות וקשות, נחשב למעשה בעל חומרה מיוחדת המצדיקה לראותו כנסיבה מחמירה. הנסיבה שמוצע לקבוע בפסקה זו כנסיבה מחמירה מבוססת במידה רבה על פסקה )2( להגדרה "מעשה טרור" בהצעת חוק המאבק בטרור, התשע"א )הצ"ח הממשלה התשע"א, עמ' 1408(. כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק האמורה, מבוססת ההגדרה "מעשה טרור" שבה על החלטת עצרת ארגון האומות המאוחדות משנת 1995 בעניין אמצעים למיגור הטרור העולמי ותואמת את החקיקה במדינות שונות בעולם. מעשה רצח שבוצע במסגרת פעילותם של ארגון טרור או ארגון פשיעה, די בו כדי לבסס קטגוריית חומרה עצמאית שמוצע לקבוע להלן כנסיבה מחמירה בפסקה )11( המוצעת. לפסקה )5( מוצע לקבוע כנסיבה מחמירה מצב שבו רצח מבוצע ממניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור. בשל הפגיעה בערך המוגן הנוסף, ביצוע רצח ממניע כאמור הוא נסיבה מחמירה, המצדיקה תיוג חמור במיוחד, ושבגינה ראוי שיוטל על הרוצח מאסר עולם כעונש חובה. בהקשר זה מוצע להפנות לסעיף 144 ו לחוק העונשין, שלפיו מניע של גזענות כהגדרתה בסעיף 144 א לחוק או עוינות כלפי ציבור מהטעמים המפורטים באותו סעיף, לביצוע עבירה, יהווה נסיבה מחמירה, אשר העונש בגינה הוא כפל העונש הקבוע לצד אותה עבירה, או עשר שנות מאסר, לפי העונש הקל יותר. הפניה זו מחילה לעניין פסקה )5( המוצעת את ההגדרה "גזענות" שבסעיף 144 א לחוק, שלפיה גזענות היא "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכול בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי- 867

8 )6( המעשה נעשה כפעולה עונשית במטרה להטיל מרות או מורא ולכפות אורחות התנהגות על ציבור; )7( המעשה נעשה באכזריות מיוחדת או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן; )8( הקורבן הוא קטין שעובר העבירה אחראי עליו כהגדרת "אחראי על קטין או חסר ישע" בסעיף 368 א; )9( הקורבן הוא חסר ישע כהגדרתו בסעיף 368 א; אתני". כמו כן הפניה זו מחילה את קביעתו של סעיף 144 ו)א( לחוק לעניין הטעמים המבססים מניע של עוינות כלפי ציבור, והם "מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית, או היותם עובדים זרים". לפסקה )6( מוצע לקבוע כנסיבה מחמירה ביצוע רצח כפעולה עונשית במטרה להטיל מרות או מורא או לכפות אורחות התנהגות על ציבור. בגדר נסיבה מחמירה זו נכלל מעשה רצח הנעשה כלפי אדם שהוא חלק מציבור במטרה להענישו ולהטיל מרות על אחרים. החומרה היתרה במקרה זה נובעת מכך שהמעשה אינו פוגע בקרבן בלבד, כי אם נועד לכפות דרך התנהגות על אנשים נוספים השייכים לאותו ציבור שאליו משתייך הקרבן, ולהביא להגבלת חירותם ולהשפלתם. נזכיר כי ההגדרה "ציבור" שבסעיף 34 כד לחוק העונשין היא הגדרה רחבה הכוללת גם חלק מהציבור העלול להיפגע מההתנהגות שעליה מדובר. המקרים המובהקים שבהם תתקיים נסיבה זו הם המקרים שכונו "רצח על רקע כבוד המשפחה". בתי המשפט בישראל לא קיבלו במקרים אלה את הדוקטרינה של הגנה תרבותית והרשיעו נאשמים בעבירה של רצח בכוונה תחילה )ראו ע"פ 3768/08 סלאמה נ' מדינת ישראל )פורסם בנבו, (. לפסקה )7( מוצע לקבוע כנסיבה מחמירה מעשה שנעשה באכזריות מיוחדת או תוך התעללות בקרבן. בנסיבה זו נכללים מצבים שבהם לרצח התלוותה פגיעה נוספת בקרבן, והיא נועדה לבטא את הסלידה החברתית המוגברת כלפי רצח שנעשה תוך התעללות גופנית או נפשית, או באכזריות רבה. השימוש בביטוי "אכזריות מיוחדת" מגלם דרישה לאכזריות החורגת מזו הגלומה בעצם מעשה ההמתה. בנוסף מוצע לכלול בנסיבה זו רצח שנעשה תוך התעללות בקרבן, חלופה שקיימת כנסיבה מחמירה גם בעבירת האינוס )סעיף 345 )ב() 4 ( לחוק העונשין(. נסיבה זו תואמת גם את סעיף 40 ט) 10 ( לחוק העונשין הקובע כי בקביעת מתחם העונש ההולם יתחשב בית המשפט גם באכזריות, באלימות ובהתעללות של הנאשם בנפגע או ניצולו. לפסקה )8( מוצע לקבוע כנסיבה מחמירה עבירה שהקרבן שלה הוא קטין שעובר העבירה אחראי עליו. החומרה המיוחדת במקרה זה נובעת לא רק מעובדת היותו של הקרבן חלש, אלא גם מהפרת האמון והמעילה בתפקיד מצד הפוגע, שאמור להיות אחראי על רווחתו של הקרבן ולדאוג לצרכיו. נסיבה זו עולה בקנה אחד עם נסיבות מחמירות אחרות הקבועות בחוק העונשין במקרה שהפגיעה בקטין מתבצעת על ידי אחראי )ראו לדוגמה סעיפים 335 )ב() 2 (, 368 ב, 351, 368 ג ו 382 )ב() 2 ( לחוק העונשין(. לפסקה )9( מוצע לקבוע כנסיבה מחמירה מקרה שבו קרבן ההמתה הוא חסר ישע כהגדרתו בסעיף 368 א לחוק, ובכלל זה ילד צעיר שהוא בגדר "חסר ישע". על פי סעיף 368 א לחוק העונשין, "חסר ישע" הוא מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצורכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו. אוכלוסיית חסרי הישע היא אוכלוסייה חלשה באופן מיוחד, התלויה באחרים לצורך מילוי צרכים בסיסיים. המתתו של חסר ישע מבטאת זלזול חמור במיוחד בערכים בסיסיים של אנושיות, מקום שבו היחס האנושי המצופה הוא דווקא יחס של חמלה. לאור זאת, ראוי להגדיר את הנסיבה כנסיבה מחמירה בלא קשר לזהות הפוגע, ולא להגבילה רק למקרים שבהם הפוגע הוא האחראי על אותו חסר ישע. בהקשר זה יוזכר כי סעיף 300 )א() 1 ( לחוק העונשין בנוסחו הקיים קובע עבירת רצח על כל מי שגורם במזיד, במעשה או במחדל אסורים, למותו של אביו, אמו, סבו או סבתו. נסיבה זו לא נכללת בין הנסיבות המחמירות המוצעות. על אף שהמתת הורה או סב מהווה מעשה מגונה במיוחד של המתת אדם נוכח התנכרות הממית לחובת כיבוד הורים, הרי שהמתת בן משפחה יכולה להתרחש בנסיבות שונות, ולא לכל מקרה ממין זה נלווית בהכרח חומרה מיוחדת. אם ההורה הוא "חסר ישע" כהגדרתו בסעיף 368 א לחוק, המעשה ייכלל במסגרת הנסיבה המחמירה המוצעת לפי פסקה זו. 868

9 )10( לפסקה העבירה שבו מקרה מחמירה כנסיבה לקבוע מוצע במקרה הקרבן. מלבד אחר לאדם סכנה יצירת תוך בוצעה שהעושה משום יותר, קשה אדם חיי של בערך הפגיעה זה חמורה, פגיעה של לסכנה לקרבן פרט נוספים אנשים חושף אנשים שוהים שבו במקום פצצה הנחת של במקרה למשל כאמור. מקום של הצתה או המיועד, הקרבן מלבד אחרים ניתן לקרבן, פרט נוסף באדם פגיעה נגרמת כאשר אמנם גרימת או לרצח ניסיון כגון נוספת, עבירה לנאשם לייחס תחול זו בפסקה המוצעת המחמירה הנסיבה ואולם חבלה. לא או נוסף באדם פגיעה בפועל נגרמה שלא במקרה גם ממשית סכנה נוצרה אך נוסף, באדם לפגוע ניסיון נעשה כאמור. לפגיעה )11( לפסקה במסגרת שבוצע רצח מחמירה כנסיבה לקבוע מוצע ידי על שבוצע רצח קרי טרור, ארגון או פשע ארגון פעילות מטרות את לקדם ונועד טרור בארגון או פשיעה בארגון חבר מטבעם יוצרים אלה שארגונים משום זאת, ארגון. אותו שהמתת ומשום פשעים, לביצוע נסבל ובלתי מיוחד סיכון את לקדם ובמטרה כזה ארגון של פעילות במסגרת אדם לחרדה גורמת החוק, שלטון על חמור איום מציבה פעילותו רבה. מוסרית חומרה ומגלמת בציבור )ב( קטן לסעיף את כאמור מונה מחמירות בנסיבות רצח של העבירה ההמתה, עבירות במדרג ביותר החמורים ההמתה מצבי ועל אשמה, של במיוחד גבוהה דרגה מבטא המעשה שבהם העונש יהיה אלה מעשים בגין שייגזר העונש כי ראוי כן קדושת של העליון הערך את המבטא עונש ביותר, החמור 502. עמ' התשס"ג, ס"ח עמ' התשס"ה, ס"ח 3 לפגיעה ממשית סכנה לפגיעה יצירת ממשית תוך בוצע המעשהסכנה יצירת תוך )10( בוצע המעשה )10( הקורבן; על נוסף אחר הקורבן; אדם על נוסףשל אחרבגופו חמורה אדם של בגופו חמורה פשיעה ארגון של פעילותו במסגרתפשיעה ארגון בוצעשל פעילותו המעשה במסגרת )11( בוצע המעשה )11( בפסקה ארגון; בפסקהאותו ארגון;מטרות אותוקידום מטרותולשם טרור ארגון אוקידום ולשם טרור ארגון או - זו - זו בארגוני מאבק בחוק בארגוני כהגדרתו מאבק - בחוק פשיעה" כהגדרתו "ארגון - פשיעה" "ארגון ; 2 התשס"ג פשיעה, ; 2 התשס"ג פשיעה, מימון איסור בחוק כהגדרתו מימון איסור בחוקטרור כהגדרתוארגון - טרורטרור" "ארגון ארגון - טרור" "ארגון מוכרז טרור מוכרזארגון וכן, 3 התשס"ה טרור ארגון וכן טרור,, 3 התשס"ה טרור, האמור. בחוק כהגדרתו האמור. בחוק כהגדרתו מחמירה נסיבה התקיימה )א(,מחמירה נסיבה קטן סעיף התקיימה הוראות )א(, אף עלקטן )ב(סעיף הוראות אף על )ב( מנימוקים מנימוקיםהמשפט, בית המשפט,מצא אך קטן, בית מצאסעיף באותו אך כאמור קטן, סעיף באותו כאמור שבשלהן מיוחדות שבשלהן נסיבות מתקיימות מיוחדות כי נסיבות שיירשמו, מתקיימות מיוחדים כי שיירשמו, מיוחדים הוא רשאי במיוחד, הוא חמורה רשאי אשמה במיוחד, חמורהדרגת אשמהמבטא אינו המעשה דרגת מבטא אינו המעשה 300. סעיף לפי בעבירה הנאשם 300. סעיף אתלפי בעבירה להרשיע הנאשם את להרשיע הסבר דברי במעשי זה בערך ביותר הקשה הפגיעה ואת אדם חיי חובה. עולם מאסר - קרי אלה, במקרים ההמתה עבירת של מראש מדויק בתיחום קושי קיים זאת, עם משפטית נוסחה באמצעות מחמירות בנסיבות הרצח פרטניים מקרים ייתכנו מסוימות. נסיבות קביעת או החמורה האשמה בדרגת ילוו לא הייחודיות שנסיבותיהם הנסיבה שהתקיימה אף המוחמרת, העבירה את המאפיינת מוצדק לא אלה, חריגים במקרים המחוקק. שקבע המחמירה מחמירות בנסיבות רצח של בעבירה העושה את להרשיע זה. באופן ולתייגו מצא שבו במקרה המשפט, לבית לאפשר מוצע כן, על )הנופל המעשה שבשלהן מיוחדות נסיבות התקיימו כי דרגת מבטא אינו מחמירות( בנסיבות הרצח עבירת בגדר שיירשמו, מיוחדים ומנימוקים במיוחד, חמורה אשמה לחוק 300 סעיף לפי רצח של בעבירה הנאשם את להרשיע מחמירות בנסיבות רצח של בעבירה ולא המוצע, כתיקונו המוצע. כנוסחו לחוק 300 א סעיף לפי פי על מוגבלת, המשפט בית של זו סמכות כי יודגש אשמה דרגת מבטא אינו המעשה שבהן לנסיבות המוצע, לשקול המשפט לבית מאפשרת ואינה במיוחד, חמורה בהם שיש המעשה, לנסיבות חיצוניים נוספים, שיקולים האישיות נסיבותיו כגון הנאשם, של מאשמתו להפחית כדי כי התרשם משפט בית שבו במקרה למשל, כך העושה. של במעשה התקיימו לא אך חמלה, של מניע הוא לרצח המניע המוצע, כנוסחו לחוק 301 ד בסעיף המפורטות הנסיבות כל ולהרשיע זו בסמכות שימוש לעשות המשפט בית יוכל לחוק 300 סעיף לפי הבסיסית הרצח בעבירת הנאשם את המשפט בית החליט אם להצעה. 4 בסעיף המוצע כתיקונו על כאמור, הבסיסית הרצח בעבירת הנאשם את להרשיע התשע"ד, בתמוז י"א 880, - הממשלה חוק הצעות

10 המתה בנסיבות של אחריות מופחתת 301 ב. )א( על אף האמור בסעיפים 300 ו 301 א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו - מאסר עשרים שנים: )1( המעשה בוצע בתכוף לאחר התגרות כלפי הנאשם ובתגובה לאותה התגרות, ומתקיימים שניים אלה: )א( בעקבות ההתגרות הנאשם התקשה במידה ניכרת לשלוט בעצמו; )ב( יש בקושי האמור בפסקה )1( כדי למתן את אשמתו של הנאשם, בשים לב למכלול נסיבות העניין; )2( המעשה נעשה כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, בידי מי שהנאשם גרם למותו; )3( המעשה נעשה במצב שבו, בשל הפרעה נפשית חמורה או בשל ליקוי בכושרו השכלי, הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34 ח - )א( להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או )ב( להימנע מעשיית המעשה; אף התקיימותן של נסיבות מחמירות לפי סעיף 301 א לחוק כנוסחו המוצע, בית המשפט לא יהיה מחויב להטיל על הנאשם עונש מאסר עולם. יצוין כי נציגי הסניגוריה הציבורית בצוות קרמניצר סברו, בדעת מיעוט, כי יש לתת לבית המשפט, נוסף על הסמכות להרשיע בעבירת הרצח הבסיסית כאמור בסעיף 301 א)ב( לחוק כנוסחו המוצע, גם שיקול דעת לסטות מעונש החובה כשהוא מרשיע נאשם בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות. זאת, לאור עמדתם כי יש לאפשר לבית המשפט להתחשב במכלול הנסיבות הרלוונטיות לענישה, ובכלל זה נסיבותיו האישיות של העושה, ולא להגבילו לנסיבות הנוגעות למידת האשמה שבמעשה. לסעיף 301 ב המוצע מוצע לקבוע עבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת. העבירה המוצעת כוללת מקרים מסוימים שנכנסים לגדרי עבירת הרצח או עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, אך מגלמים, בשל נתונים הקשורים במעשה או בעושה, דרגת אשמה פחותה הנלווית למעשה. רוב המקרים שמוצע לכלול בגדר עבירה זו באים היום בגדר סעיף 300 א לחוק העונשין, שמוצע לבטלו בסעיף 5 להצעה זו, הקובע אפשרות לענישה מופחתת בגין רצח בנסיבות המפורטות בו. כותרת השוליים של העבירה המוצעת - "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת", באה לתת ביטוי לאשם הפחות המיוחס למבצע עבירה זאת, בהשוואה לעבירת הרצח, והיא עולה בקנה אחד עם העונש שמוצע לקבוע בצדה - עשרים שנות מאסר. להלן פירוט המצבים שמוצע לכלול בעבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת. לסעיף קטן )א() 1 ( מוצע לכלול בגדר עבירת ההמתה באחריות מופחתת מצבים של קנטור. בעבירת הרצח בכוונה תחילה כפי שקבועה היום בסעיפים 300 )א() 2 ( ו 301 )א( לחוק, היסוד של העדר ההתגרות בתכוף למעשה הוא יסוד שלילי, שעל התביעה מוטל הנטל להוכיחו, כדי להוביל להרשעת נאשם ברצח. החלופה להרשעה בעבירת הרצח, אם התביעה אינה עומדת בנטל ההוכחה האמור, היא הרשעה בעבירת ההריגה. הפסיקה, בעקבות ע"פ 46/54 סגל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט) 1 ( )1955( , ובעקבות עניין בנו, פירשה את היסוד השלילי של העדר התגרות ככולל שני מבחנים מצטברים: מבחן סובייקטיבי ומבחן נורמטיבי )המכונה לעתים מבחן אובייקטיבי( שבודק האם הנאשם קונטר באופן סובייקטיבי, והאם אדם סביר היה מקונטר באותה סיטואציה. בספרות המשפטית נמתחה ביקורת על השימוש במבחן "האדם הסביר" )ראו מ' קרמניצר, "כוונה תחילה 870

11 )4( המעשה נעשה )4( במצב שבו המעשה נעשה מעשהו של במצב שבו הנאשםמעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה חרג מתחולת במידה סייג מועטה לאחריות לפי מתחולת סייג סעיפים לאחריות לפי סעיפים 34 י, 34 יא, 34 יב או 34 י, 34 יג) 3 (, 34 יא,ויש 34 יב או בנסיבות 34 יג) 3 (, העניין וישכדי בנסיבות העניין כדי למתן את אשמתו. למתן את אשמתו. או כוונה רגילה - ברצח בכוונה תחילה? על מהות היסוד של "העדר קנטור" בעבירה של רצח בכוונה תחילה", משפט פלילי וקרימינולוגיה א 13 9, )תשמ"ו(; יורם שחר, "האדם הסביר והמשפט הפלילי", הפרקליט לט 84 78, )תש"ן(; אורית קמיר, "איך הרגה הסבירות את האשה: חום דמם של "האדם הסביר" ו"הישראלית המצויה" בדוקטרינת הקנטור בהלכת אזואלוס", פלילים ו , )תשנ"ח((. בדנ"פ ביטון בחן בית המשפט העליון את מבחני הקנטור ובמיוחד את המבחן הנורמטיבי. ביהמ"ש קבע כי ישנם טעמים מוסריים וחברתיים המצדיקים להותיר את המבחן הנורמטיבי על כנו, אך המליץ על רפורמה כללית בעבירות ההמתה שבמסגרתה תיבחן גם הביקורת כלפי המבחן הנורמטיבי ה"טהור" )ראו דנ"פ ביטון, פסקאות 65 ו 68 לפסק דינו של השופט ברק(. ביקורת דומה הביע גם השופט א' לוי בע"פ 8332/05 איסקוב נ' מדינת ישראל )פורסם בנבו, (. המבחן המוצע לקנטור בסעיף 301 ב)א() 1 ( לחוק כנוסחו המוצע, זונח את השימוש במבחן "האדם הסביר" שזכה כאמור לביקורת, וקובע במקומו מבחן חלופי שיאפשר הקלה באחריות בנסיבות שבהן ההתגרות הובילה את העושה למצב שבו הוא התקשה במידה ניכרת לשלוט בעצמו, ובתנאי שיש בקושי, בנסיבות המקרה, כדי למתן את אשמתו של הנאשם. המבחן המוצע משלב בין מבחן סובייקטיבי למבחן אובייקטיבי. לעניין המבחן הסובייקטיבי, הדרישה היא לתגובה אמוציונלית עזה להתגרות, אשר פגעה בצורה קשה ביכולת השליטה העצמית של הנאשם. יובהר בעניין זה כי אין הכוונה למצב של העדר שליטה לפי סעיף 34 ז לחוק העונשין, אלא למצב שבו נפגעה בצורה ניכרת יכולת השליטה העצמית. לעניין המבחן הנורמטיבי, בית המשפט יידרש להכריע, אם יש ברגש העז שהתעורר בנאשם לנוכח ההתגרות והקושי הרב בשליטה העצמית כדי לגרוע מאשמתו של המקונטר. בחינה זו תבוצע מנקודת מבט חברתית ומוסרית, שהיא חיצונית למקונטר. יצוין כי כדי שאשמת העושה תיחשב פחותה באופן משמעותי, צריך להתקיים יחס הולם בין טיב ההתגרות ומידתה לבין הפגיעה הניכרת בשליטה העצמית שגרמה ההתגרות. לא כל המתה במצב של איבוד ניכר של שליטה עצמית, בעקבות עלבון או אפילו הרמת יד, משקפת רמת אשמה שהיא פחותה משמעותית מרמת האשמה המאפיינת רצח. הביטוי "למתן את אשמתו" מאפשר לבית המשפט המקיים את הבחינה הנורמטיבית לשקול כל נתון הנוגע לנסיבות המקרה, הרלוונטי בעיני בית המשפט להערכת האשמה. בכלל זה, רשאי בית המשפט להביא בחשבון את נתוניו האישיים של הנאשם, ככל שהם משליכים על מידת האשמה שבמעשה. יובהר, כי אין הכוונה שבית המשפט ישקול בגדר המבחן האמור נתונים אישיים ואחרים של הנאשם שאינם רלוונטיים למידת האשמה שבמעשה. חלק הכרחי מתפקידו של בית המשפט, בהקשר זה, הוא ליצוק תוכן למבחן הנורמטיבי המוצע, ולהתמודד עם מורכבותם של תרחישים קונקרטיים. בסופו של דבר, המבחן המוצע נועד לבטא תחושת צדק אנושית, בלי לפגוע במסר לציבור בדבר האיסור המוחלט להמית. בכל הנוגע לפרשנות המונח "התגרות" יודגש, כי המבחן המוצע אינו בא לשנות את הדין הקיים, שלפיו המבחן להתגרות כולל בחובו ממד נורמטיבי, באופן שלא כל מעשה שהנאשם ראה בו פרובוקציה, נחשב להתגרות, אלא רק מעשים בלתי לגיטימיים במהותם, מנקודת מבט חברתית-מוסרית חיצונית לנאשם, שיש להם פוטנציאל משמעותי של הקנטה והרגזה )ראו ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין כרך א' 560 )תשמ"ד((. לסעיף קטן )א() 2 ( עד )4( פסקאות אלה מאמצות באופן כמעט מלא את הנסיבות הכלולות היום בגדר סעיף 300 א לחוק, אשר נוסף לחוק בשנת 1995 במסגרת חוק העונשין )תיקון מס' 44(, התשנ"ה )ס"ח התשנ"ה, עמ' 391( )להלן - תיקון מס' 44(. מצבים אלה כוללים מעשי המתה שנעשו כשהנאשם היה במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו בידי מי שהנאשם גרם למותו, מעשי המתה שנעשו במצב של הפרעה נפשית חמורה ומעשים כאמור שנעשו בחריגה במידה מועטה מסייג לאחריות פלילית. כעולה מדברי ההסבר להצעת חוק העונשין )תיקון מס' 41 ()אחריות מופחתת(, התשנ"ה )הצ"ח התשנ"ה, עמ' 475(, שהובילה לתיקון האמור, המניע לתיקון החוק היה ביקורת שנמתחה על נוקשותו של עונש מאסר עולם כעונש חובה בגין רצח, במקרים מיוחדים הגובלים באי שפיות הדעת או בסייגי האילוץ, או כאשר הנאשמים המיתו אדם לאחר שנקלעו, שלא באשמתם, למצוקה קשה ביותר, ובמעשיהם התקיימו נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשים אינם עומדים מבחינה מוסרית בדרגה אחת עם מעשי רצח. בין השאר, הוזכרו באותו הקשר דוגמאות למקרים כאמור שנדונו בפסיקה, כגון עניין לדאני; עניין קיסר; ע"פ 6353/94 כרמלה בוחבוט נ' מדינת ישראל, פד מט) 3 ( 647; ו-תפ"ח )מחוזי-ת"א-יפו( 416/93 מדינת ישראל נ' שוקי בסו, פ"מ נד) 3 ( 281(. 871

12 הצעת החוק האמורה הציעה מודל של אחריות מופחתת, אולם בסופו של דבר נקבע בחוק מודל של ענישה מופחתת, שלפיו מורשע ברצח זכאי להקלה מעונש החובה במקרים המפורטים בסעיף 300 א לחוק. כתוצאה מהאמור, במקרים המפורטים בסעיף האמור, רשאי בית המשפט להקל בעונש, אך הסעיף אינו נוגע לשאלת האחריות הפלילית. הנוסח המוצע בהצעה זו מטרתו לקבוע, לגבי המצבים המנויים בסעיף 300 א לחוק כנוסחו המוצע, הסדר של אחריות מופחתת תחת ההסדר שמאפשר הקלה בעונש בלבד, זאת בדומה למודל שהופיע בהצעת החוק המקורית שהובילה לתיקון מס' 44, כך שמקרים אלה ייכללו בעבירת המתה הפחותה בחומרתה מעבירת הרצח. הסדר של אחריות מופחתת הוא צודק יותר, משום שאין הוא מטיל על העושים הבאים בגדרו תיוג של מי שביצעו רצח. גם מבחינת הענישה, הסדר כזה תואם בצורה טובה יותר את התיוג הנלווה להרשעה, שכן הוא מונע מצב שבו נגזרים עונשים קלים יחסית בגין הרשעה ברצח. נוסחה המוצע של פסקה )4( שונה מהדין הקיים. סעיף 300 א)ב( לחוק כנוסחו היום מאפשר לבית המשפט לסטות מעונש החובה במצב שבו מעשהו של הנאשם חרג במידה מועטה בנסיבות העניין מתחום הסבירות הנדרשת לפי סעיף 34 טז לחוק לשם תחולת הסייג של הגנה עצמית, צורך או כורח. מוצע להרחיב את הנסיבה גם למצבים שבהם החריגה לא היתה מתחום הסבירות של ההגנות הנזכרות, אלא מתנאי אחר בהן, כגון תנאי המיידיות, ובתנאי שיש בנסיבות כדי למתן את אשמתו של העושה. ההרחבה למצבים הגובלים בסייגים לאחריות פלילית מוצדקת, משום שאין הצדקה להבחין בעניין זה בין תנאי הסבירות, דווקא, לבין התנאים האחרים של ההגנות, וזאת במיוחד לאור המבחן המוצע כתנאי לתחולתה של פסקה זו, שעל פיו מוטל על בית המשפט לבחון אם היה בנסיבות כדי למתן את אשמתו של העושה. ראוי לאפשר הפחתה הן בתיוג והן בעונש, במקרה שבו האשמה פחותה, ולא לאפשר הקלה בעונש בלבד, שאם לא כן עלולה התוצאה העונשית להיות בלתי מידתית ביחס לחומרת העבירה. הרחבה זו אף עולה בקנה אחד עם הדין החל בשיטות משפט אנגלו-אמריקאיות, אשר אימץ דוקטרינות שונות של "הגנה עצמית פגומה" Imperfect( Excessive( ושל "הגנה עצמית מוגזמת" )Self-Defense,)Self-Defense שלפיהן נאשם אשר הגיב למעשה אלימות בכוח קטלני בלתי מידתי, אך האמין, בתום לב, שהיה צריך להשתמש בכוח קטלני, יורשע לא ברצח, כי אם בעבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת. )ב( על אף האמור בסעיפים 300 ו 301 א, מי שגרם למותו של אדם ורואים אותו כמי שעשה את המעשה באדישות לפי סעיפים 34 א)א() 1 (, 34 ט)ב( או 34 יד)ב( רישה, דינו - מאסר עשרים שנים. עוד מוצע להוסיף לנסיבות המנויות בפסקה )4( חריגה מועטה מאחת מנסיבותיו של סייג הצידוק המנויה בסעיף 34 יג) 3 ( לחוק, שבהתקיימה לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה: "במעשה הטעון לפי דין הסכמה, כאשר המעשה היה דרוש באופן מיידי לשם הצלת חיי אדם, שלמות גופו, או למניעת נזק חמור לבריאותו ואם בנסיבות הענין לא היה בידו להשיג את ההסכמה". סייג זה כולל בתוכו רכיב של מיידיות, בדומה להגנה עצמית, ולכן מקרה שבו אדם חרג במידה מועטה מרכיב המיידיות בסייג הצידוק, כאשר היה בנסיבות העניין כדי למתן את אשמתו, מצדיק אף הוא הפחתה באחריות. יצוין כי נציגי הפרקליטות בצוות קרמניצר סברו, בדעת מיעוט, כי יש להותיר על כנו את הנוסח הקיים של סעיף 300 א)ב( לחוק. לטענתם אין הצדקה לקבוע אחריות מופחתת במצב שבו המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין, כאמור בסעיף 34 טז לחוק העונשין. לסעיף קטן )ב( מוצע לכלול, במסגרת העבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, מעשים של גרימת מוות של אדם, במצבים שבהם לפי הוראות חיקוק בחלק הכללי של חוק העונשין מיוחס לנאשם מצב נפשי של אדישות. השילוב בין ההוראות האמורות בחלק הכללי ובין סעיפים 300 ו 301 א לחוק כנוסחם המוצע, עלול להביא לכך שנאשם שגרם למות אדם יורשע ברצח או ברצח בנסיבות מחמירות, גם אם למעשה המצב הנפשי שלו לא כלל כוונה או אדישות כלפי התוצאה הקטלנית. מאחר שמצבים אלה אינם מתאפיינים בזלזול המובהק בחיי אדם המגולם בעבירת הרצח, לא ראוי לאפיינם בתיוג ובענישה דומים. יצוין, שלצד מצבים אלה קבוע היום בחוק עונש של מאסר עולם כעונש מרבי, ואילו בהצעת החוק מוצע להפחית עונש זה לעונש של עשרים שנות מאסר. ההוראות האמורות קבועות בסעיפים 34 א, 34 ט ו 34 יד לחוק העונשין. סעיף 34 א לחוק, שעניינו עבירה שונה או נוספת, קובע את אחריותו של מבצע בצוותא לעבירה שונה או נוספת שביצע העושה, שהמבצע בצוותא עצמו לא היה מודע לאפשרות עשייתה, ואולם אדם מן היישוב היה יכול להיות מודע לאפשרות עשייתה. על פי סעיף 34 א)א() 1 ( לחוק, המבצע בצוותא יישא באחריות לעבירה כאמור שנעברה בכוונה, כעבירה של אדישות בלבד. כלומר, על פי המצב החוקי היום, כאשר הנאשם היה שותף לביצוע אינוס בצוותא עם אחר, ולאחר ביצוע העבירה רצח האחר את הקרבן, בנסיבות כאמור בסעיף 34 א)א() 1 ( לחוק, יורשע הנאשם בעבירה של הריגה שהעונש המרבי בצדה הוא עשרים שנות מאסר. מוצע לכלול מצב זה בעבירה של המתה בנסיבות של אחריות 872

13 המתה בקלות דעת המתה עקב בקשה בשל מצב רפואי קשה 301 ג. המתה בקלות הגורםדעת למותו 301 ג. של אדם הגורםבקלות למותו של דעת, אדם דינו - בקלות מאסרדעת, שתיים דינו - מאסר שתיים עשרה שנים. עשרה שנים. 301 ד. המתה )א( עקב על בקשהאף 301 ד. הוראות )א( על סעיפיםאף 300 עד הוראות 301 ג, סעיפים הגורם 300 עד למותו של 301 ג, הגורם למותו של בשל מצב רפואי קשה אדם מתוך חסד וחמלה אדם מתוך חסד ומתקיימים שניים וחמלהאלה, דינו ומתקיימים - מאסר שניים אלה, דינו - מאסר חמש שנים: חמש שנים: )1( מי שהנאשם )1( גרם מי למותו ביקש שהנאשם גרם מהנאשם למותו שישים ביקש מהנאשם שישים קץ לחייו ובקשתו קץ היתה לחייו מפורשת ובקשתו וניתנה היתהמתוך מפורשת הבנתוניתנה מתוך הבנת משמעות הבקשה ומתוך משמעות שיקול הבקשה דעת ורצון ומתוךחופשי; שיקול דעת ורצון חופשי; מופחתת, משום שהמצב הנפשי של הנאשם כלפי הרצח המבוצע על ידי שותפו עלול להיות רשלנות או קלות דעת כלפי התוצאה הקטלנית, ועל כן אינו ראוי לתיוג ולענישה של עבירת הרצח. סעיף 34 ט)ב( לחוק קובע, כי בעבירות תוצאה רואים את העושה כמי שעשה את העבירה באדישות, אם המעשה נעשה כאשר היה במצב של שכרות, והוא שגרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת והמודעת. גם מקרה זה ראוי להיקבע במסגרת העבירה של המתה באחריות מופחתת, שכן נכללים בו מקרים שבהם אדם גרם למותו של אחר, בנסיבות המצוינות בסעיף, אף שלא היה אדיש כלפי התוצאה הקטלנית. סעיף 34 יד לחוק עוסק בכניסה למצב בהתנהגות פסולה. לפי סעיף קטן )א( של הסעיף האמור, הוראות סעיפים 34 ז, 34 יא ו 34 יב לחוק, שעניינם הסייגים של העדר שליטה, צורך וכורח, לא יחולו אם העושה היה מודע או אם אדם מן היישוב במקומו היה יכול, בנסיבות העניין, להיות מודע, לפני היווצרות המצב שבו עשה את מעשהו, כי הוא עלול לעשותו במצב זה, ואם העמיד את עצמו, בהתנהגות נשלטת ופסולה, באותו מצב. לפי סעיף קטן )ב(, במקרה כאמור רואים את האדם כמי שעשה את העבירה באדישות, אם העבירה מותנית בתוצאה, ובלבד שהוא לא הכניס עצמו למצב זה במטרה לעבור את העבירה. ראוי לכלול סעיף זה בעבירת ההמתה באחריות מופחתת משום שגם הוא כולל גם מצבים שבהם היסוד הנפשי של העושה אינו מגיע כדי אדישות כלפי התוצאה הקטלנית. מוצע לקבוע בצד עבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת עונש מאסר של עשרים שנה, הזהה לעונש הקיים היום בצד עבירת ההריגה. עונש זה מבטא מצד אחד, את הגמול הראוי בגין נטילת חיי אדם בכוונה או באדישות, הוקעת המעשה והרתעה ראויה - במיוחד במקרים חמורים של המתה בעקבות קנטור או בעקבות הפרעה נפשית, ומצד אחר, מבטא הקלה לעומת העונש של מאסר עולם כעונש מרבי, וזאת עקב הנסיבות המפורטות בעבירה זו. מוצע כי העונש המרבי בצד עבירת ההמתה בנסיבות של אחריות מופחתת ייוותר עשרים שנה גם אם מתקיימות הנסיבות ההופכות את הרצח לרצח בנסיבות מחמירות. כלומר, אם רצח על רקע של הפרעה נפשית חמורה, למשל, היה אכזרי במיוחד, העושה יורשע בהמתה בנסיבות של אחריות מופחתת, ויהיה ניתן לתת ביטוי לנסיבות המחמירות במסגרת העונש המרבי של אותה עבירה. יצוין כי חלק מחברי צוות קרמניצר סבר כי יש לקבוע בצד העבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת עונש של חמש עשרה שנות מאסר, וזאת משום שהמקרים המנויים בה מתאפיינים בנסיבות שמפחיתות באופן משמעותי את אשמתו של העושה ולעיתים אף גובלות בהעדר אחריות פלילית. לסעיף 301 ג המוצע מוצע לקבוע עבירה של גרימת מוות של אדם כאשר היסוד הנפשי של הנאשם כלפי התוצאה הקטלנית הוא קלות דעת. קלות דעת מוגדרת בסעיף 20 )א() 2 ()ב( לחוק העונשין כנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת תוצאות המעשה, מתוך תקווה להצליח למנען. לפי הדין הקיים, גרימת מוות בקלות דעת נכללת בעבירת ההריגה. ההצדקה לקביעת עבירה חדשה זו מבוססת על הפער הניכר בין מידת אשמתו של מי שממית תוך אדישות לאפשרות גרימת המוות, לבין מי שמקווה שהתוצאה הקטלנית לא תתרחש, אף על פי שהוא מודע לאפשרות התרחשותה, קרי קל הדעת. מוצע לקבוע כי העונש בצד עבירה זו יעמוד על שתים עשרה שנות מאסר, עונש שהוא קל בצורה ניכרת מהעונש הקבוע היום בצד עבירת ההריגה. עונש מרבי זה מבטא מדרג ראוי בין עבירת ההמתה באחריות מופחתת לבין העבירה של גרימת מוות ברשלנות בנסיבות מחמירות, שכן מצד אחד הוא עולה בקנה אחד עם העונשים שבתי המשפט נוהגים לגזור בעבירות הריגה בנסיבות של תאונות דרכים, מקרים שבהם מטבע הדברים היסוד הנפשי הוא, ככלל, קלות דעת, ומצד שני הוא מאפשר לגזור עונש הולם במקרים חמורים של המתה בקלות דעת, כגון מקרים שבהם ההמתה בוצעה תוך הפעלת אלימות כלפי הקרבן. לסעיף 301 ד המוצע מוצע, בסעיף קטן )א(, לקבוע עבירה נוספת של המתה המבוצעת בנסיבות שבהן אשמתו של הנאשם פחותה, שהעונש בצדה יהיה חמש שנות מאסר, ושתחול על אותם מקרים מוגדרים ומצומצמים שבהם העושה המית את הקרבן בעקבות בקשה מפורשת של הקרבן, שניתנה מתוך הבנה, שיקול דעת ורצון חופשי, עקב מצב רפואי קשה של הקרבן שלא ניתן להקלה באופן סביר. 873

14 החלפת סעיף 302 במקום סעיף 302 לחוק העיקרי יבוא: "שידול או סיוע להתאבדות.302 )2( מי שהנאשם גרם למותו סבל סבל רב עקב מצב רפואי קשה, ולא היה ניתן להקל על סבלו באופן סביר. )ב( נקבעו בחוק הוראות לעניין המתת אדם מתוך חסד וחמלה, בהיתר, לא יחולו הוראות סעיף קטן )א( וסעיפים 300 עד 301 ג לעניין גרימת מוות בנסיבות אלה. )א( המשדל אדם להתאבד, דינו - מאסר ארבע עשרה שנים. )ב( המסייע לאדם להתאבד, דינו - מאסר שבע שנים.".7.8 ביטול סעיף 303 סעיף 303 לחוק העיקרי - בטל. עבירה זו נבדלת מהעבירה של סיוע להתאבדות לפי סעיף 302 לחוק כנוסחו המוצע בסעיף 7 להצעה, בכך שהפעולה הסופית לא מבוצעת על ידי הקרבן אלא על ידי הנאשם. כמו כן, היא נבדלת מהאפשרות הקיימת על פי חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו- 2006, לכבד את רצונו של חולה הנוטה למות שלא לקבל טיפול רפואי שיאריך את חייו, בכך שכרוך בה מעשה אקטיבי של המתה, ואילו החוק האמור מאפשר אך הימנעות מטיפול, וקובע במפורש, בסעיף 19, כי אין בהוראותיו כדי להתיר פעולה המכוונת להמית. למרות ההצדקה שלא לכלול מקרים אלה בגדר עבירת הרצח, אלא לקבוע עבירה חמורה פחות, מוצע לתחום את גדר העבירה כך שלא תחול על מצבים של המתה הכרוכה בניצול מצוקה ולחץ והמתה המונעת על ידי הרצון להשתחרר מטיפול בקרבן. על כן, מוצע לכלול בהגדרת העבירה מניע של חסד וחמלה, כך שתחולתו של הסעיף תצומצם רק לאותם מקרים שבהם ראוי מבחינה מוסרית להקל באופן משמעותי עם העושה. קטגוריה דומה קיימת בחלק ממדינות ארצות הברית )אורגון, וושינגטון, מונטנה(, בבלגיה ובהולנד, בדרך כלל במתכונת רחבה יותר. הנוסח המוצע של סעיף 301 ד לחוק משלב בין קריטריונים אובייקטיביים לקריטריון סובייקטיבי. חלק מהקריטריונים האובייקטיביים קשור בבקשת הקרבן - נדרשת בקשה מפורשת שניתנה מתוך הבנה, שיקול דעת ורצון חופשי. בקשה העומדת בקריטריונים אלה מצמצמת את האפשרות שבקשת המוות היא תוצאה של גחמה או דיכאון רגעי. כמו כן, היא מבטיחה כי האדם שקיבל את ההחלטה למות הוא אדם בוגר ובריא בנפשו, שיכול לבקש בקשה כזו. בקשה מצד ילד קטן או מצד אדם הסובל מבעיות נפשיות, שכליות או התפתחותיות חמורות, לא תעמוד בדרישה זו. בסעיף קטן )ב( מוצע לקבוע כי ככל שיתקבל הסדר חקיקתי המאפשר המתת אדם מטעמים של חסד וחמלה בישראל, לא יחולו הוראות סעיף קטן )א( וסעיפי עבירות ההמתה האחרים, כך שלא יישא אדם שפעל על פי היתר כדין ובהתאם להוראות אותו היתר באחריות פלילית לעבירה של גרימת מוות. סעיף 7 סעיף 302 לחוק העונשין, הקובע עבירה על שידול או סיוע להתאבדות, מנוסח היום באופן ארכאי, שאינו עולה בקנה אחד עם החלק הכללי של חוק העונשין, הן בכך שהוא כורך יחד את הסיוע ואת השידול להתאבדות, והן בכך שהעונש הקבוע בצד העבירה - עשרים שנות מאסר - הוא עונש גבוה יתר על המידה, במיוחד ביחס למדרג הענישה המוצע בהצעה זו. לאור האמור, מוצע להחליף את נוסחו של סעיף 302 לחוק בנוסח כמפורט להלן. מוצע להפריד בין העבירה של שידול להתאבדות לבין העבירה של סיוע להתאבדות, וזאת מפני שמצבים של שידול להתאבדות הם חמורים יותר ממצבים של סיוע להתאבדות, ואכן, על פי הדין הכללי, העונש המרבי על שידול לעבירה הוא העונש הקבוע בצד העבירה העיקרית, ואילו העונש המרבי על סיוע הוא מחצית העונש האמור. רציונל זה תקף גם לגבי עבירות השידול והסיוע להתאבדות: אדם המשכנע או מעודד אדם אחר לשים קץ לחייו מבצע מעשה חמור, הפוגע פגיעה קשה בערך של חיי אדם, יותר מאשר זה המסייע לאדם שגיבש את דעתו והחליט לשים קץ לחייו, להוציא את החלטתו לפועל. מוצע לקבוע בצד העבירה של שידול להתאבדות עונש של ארבע עשרה שנות מאסר. עונש זה נותן ביטוי הולם לחומרת המעשה ועולה בקנה אחד עם מדרג הענישה המוצע בהצעה זו. יצוין כי עונש זה תואם את העונש המרבי הקיים במשפט האנגלי לעבירה זו. בצד העבירה של סיוע להתאבדות מוצע לקבוע עונש של שבע שנות מאסר, שכן עונש זה הוא מחצית העונש שמוצע לקבוע בצד עבירת השידול ותואם את העקרונות הכלליים של חוק העונשין. בנוסף, הנוסח המוצע של העבירות בהיר יותר ותואם את החלק הכללי של חוק העונשין. סעיף 8 סעיף 303 לחוק העונשין קובע עבירה של המתת תינוק. לפי עבירה זו אישה, שגרמה למות 874